פסטיבל לימוד נובל ניו יורק 2010

15 באוגוסט 2010 בית הכנסת בהמפטונס, ניו יורק אלוף העולם באגרוף, אסטרונאוט יהודי אמריקאי, שר ישראלי, וחברי קונגרס יפגשו בכנס המוקדש לתרבות יהודית – רוסית – ישראלית

אלוף העולם באגרוף יורי פורמן, האסטרונאוט גארט רייזמן, שר המדע דניאל הרשקוביץ, חברי הקונגרס פטר קינג וג'רי נדלר, איש העסקים ויו"ר לימוד מת'יו ברונפמן, מנכ"ל הוועדה היהודית אמריקאית דיויד האריס, והאמנים מרינה מקסימיליאן בלומין וליאוניד פטשקה יהיו בין אורחי הכנס יחד עם כ-500 צעירים יהודים אמריקאים יוצאי ברית המועצות שמחפשים להתחבר לזהות היהודית-ישראלית מבלי לוותר על הגרין קארד

ב-15 באוגוסט ייפתח שנה שניה ברציפות כנס לימוד ניו יורק המאפשר הצצה נדירה אל חיי הקהילה של 350 אלף היהודים הרוסים שחיים היום בארה"ב. קהילה שאמנם שרה את ההמנון האמריקאי וחיה לפי אורח חיים אמריקאי, אך עדיין קשורה לתרבות הרוסית עליה גדלה ועוקבת אחר המציאות הישראלית.

'לימוד-חמ"ע' הוא פרויקט חינוכי-תרבותי ייחודי לצעירים יהודים דוברי רוסית בעולם, שנוסד לפני כ-5 שנים על ידי חיים צ'סלר, אשר מבקש לחזק את הזהות היהודית והזיקה למדינת ישראל על ידי חידוש מסורת הלימוד היהודית העתיקה. הפרויקט קיים בארבע מדינות: רוסיה, אוקראינה, ארה"ב וכמובן - ישראל. האירועים מתבססים על עקרונותיה של תנועת "לימוד" הגלובלית שנוסדה בבריטניה לפני כ-30 שנה: התנדבות- הכנסים בפועל מאורגנים על-ידי מתנדבים והמרצים מופיעים ללא תמורה כספית), השתתפות בתשלום, חופש בחירה וריבוי אפשרויות הבחירה- בכל רצועת זמן בכנס למשתתפים קיימת זכות בחירה בתכנים אותם ילמד, היעדר זיהוי ממסדי.

הכנס בניו יורק ייערך בבית הכנסת בהאמפטון, לונג איילנד. במהלך היום ייערכו כ-50 פאנלים, הרצאות, סדנאות בנושאים שונים ומגוונים: משירה ותרבות יהודית דרך כלכלה, פילנתרופיה, ופוליטיקה ועד לנושאים מדיניים ביניהם יחסי ארצות הברית ישראל והגרעין האיראני. נושא העל שילווה את הכנס הוא תרומתם הייחודית של חתני פרס נובל – יהודים ממוצא מזרח-אירופי וישראלים לתרבות העולם. בכנס יצויין פועלם של שי עגנון ,מנחם בגין, שמעון פרס, יצחק רבין, יוסף ברודסקי, אלי ויזל, יצחק בשביס-זינגר ואחרים.

אופיו היחודי של הפסטיבל יבוא לידי ביטוי באמצעות מגוון סדנאות ופאנלים העוסקים בכל רובדי החיים של יוצאי ברית המועצות בישראל. דוגמאות לכך הן: "יחסי ישראל – ארה"ב לאן?" עם שר המדע וירון דקל, "הפצצה המתקתקת האיראנית" עם מנכ"ל הוועד היהודי אמריקאי דיוויד האריס וחבר הקונגרס ג'רי נדלר, "יהדות ואגרוף" עם המתאגרף יורי פורמן, "טיול בחלל" עם האסטרונאוט גארט רייזמן, "מאחורי הקלעים של זכייתו של שי עגנון בפרס נובל" מאת החוקר פרופ' דן לאור ועוד.

חיים צ'סלר, מייסד ויו"ר 'לימוד' FSU: "אני גאה להוביל יחד עם צוות הפרויקט ומתנדביו הרבים, זו השנה השנייה ברציפות בניו יורק, מהלך שמאפשר רב-שיח בין הישראלי, היהודי, הרוסי, האמריקאי והגלובלי. מהלך שמפרה, ומחדש את התרבות היהודית רוסית והקשר למדינת ישראל בתוך החיים התוססים בארה"ב. אני מאמין שמהלך זה מבטיח חיי תרבות ורוח יהודיים ופלורליסטיים בארה"ב, בישראל, ברוסיה ואוקראינה ולמעשה בכל מקום אליו אנו מגיעים. למהלך הזה קוראים לימוד".

לימוד ממומנת מכספי תרומות בלבד, והתורם המרכזי הוא נשיא כבוד של לימוד' FSU , איש העסקים, מבעלי בנק דיסקונט, מתיו ברונפמן. גופים נוספים ששותפים בפרויקט הם הסוכנות היהודית והג'וינט.

מכתבים מהמפטונס (ב)/ נתן רועי

כינוס לימוד FSU השני בבית הכנסת במערב המפטון שבניו יורק ( אוגוסט , 15 ) עורר עניין עצום בחברה היהודית דוברת הרוסית בניו יורק בעיקר בשל הקשת הרחבה של המשתתפים בהרצאות ובהם כאלה שקשה לפגוש אותם מדי יום ביומו.

המפגשים הללו, דחוסים כל כך, מעוררים מחשבה אבל בעיקר מעוררים פליאה לגבי מידת ההתעניינות המדהימה של היהודים דוברי הרוסית בכל מה שקשור לתרבות. הם רוצים להכיר, לדעת, ולהפוך חלק מהחברה שאליה הגיעו. הם רוצים להיות חלק מרכזי בחברה זו.

כמה מן המפגשים הללו היוו עבורי עילה לכתיבה של מכתבים אלה.

(1) האסטרונאוט ד"ר גארט רייסמן

האסטרונאוט ד"ר גארט רייסמן , שטס עם ספינת החלל "אטלנטיס" למפגש עם החללית הרוסית "סויוז", הגיע לכינוס "לימוד" מהוסטון שבטקסס. הוא צעיר בן 42 , שנולד וגדל בניו ג'רסי, ערך טקס בר מצווה כמו כל ילד יהודי טוב, ומתברך בחוש הומור נפלא,שמחבר אותו לכל מי שהוא פוגש בתוך שניות.

ואז הוא עלה לבמה של "לימוד" בהמפטונס והחל לדבר... רוסית כמעט ללא מבטא.

החידה נפתרה תוך זמן קצר מאד כשסיפר שלמד , לקראת המסע המשותף עם הרוסים לתחנת החלל הרוסית-אמריקנית, רוסית בארה"ב ואז הגיע למשפחה רוסית שעימה חי ששה שבועות. כדי לשכנע את כולם הוא הציג תמונות עם המשפחה הרוסית , כשבתווך הסבתא המסורתית האב האם והילדים, והוא, ילד טוב ניו ג'רסי, שעבר חוויה שלא ציפה לה כלל.

ואז הוא הופתע שוב כשסידרו לו, בבסיס החלל הרוסי (הסובייטי לשעבר), ארונית ליד הארונית של הגיבור הסובייטי, הסובייטי הראשון בחלל – יורי גגרין. התמונה הייתה מדהימה : בצד אחד ארונית של יורי גגרין שנותרה כפי שהייתה (לא נגעו בארונית והותירוה כפי שהיא ), ובצד השני ארונית של היהודי-אמריקני ד"ר גארט רייסמן, כשבצד הארונית... בגד ים. "זה שלי (לא של יורי גגרין –תוספת שלי נ.ר) " אומר האסטרונאוט היהודי-אמריקני , כשכל הקהל גועה בצחוק.

הוא למד הנדסה ונחשב למומחה בתחום הנדסת החלל. הוא היה האחראי על הובלת הרובוט שהרכיב את האנטנה בתחנת החלל שגובהה כשש קומות. כן, הוא הלך בחלל, אבל הוא הבהיר כי אם פרוייקט החלל האמריקני יצטמצם סביר להניח שיוכל למצוא עבודה כמתקין אנטנות. ושוב הקהל געה בצחוק.

אבל יש באיש זה, בעל העיניים המבהיקות והחכמות, לבד מחוש הומור אנושיות בלתי נגמרת.

שיחה ביננו הוא סיפר לי על חברותו ("אני מחוייב למשפחה זו עד אחרית ימי", הוא אומר לי בעיניים דומעות ) עם האסטרונאוט הישראלי אל"מ אילן רמון.

"הכרתיו בצעדיו הראשונים בנאס"א. הוא הגיע, כטייס בעל נסיון מבצעי עצום, גדול הרבה יותר מרוב הטייסים, אבל הוא היה כל כך צנוע, וכשהחל לטוס במטוסים שלא טס בהם הוא הוצב כטייס משנה ולא פצה פיו. הוא היה טייס נהדר. איש בעל מידות תרומיות. ובילינו יחדיו בחג הפסח הראשון של המשפחה בארה"ב. כך הכרתי את רונה והילדים וכמובן את אסף שאליו התקרבתי מאד."

"האסון בקולומביה היכה בכולנו. אני אינני רוצה להרחיב בעניין זה אבל אוכל לומר שהעניין נחקר עד תום בסוכנות החלל האמריקנית ואני משוכנע שכל הלקחים הופקו. אבל דע כי לאחר האסון פנה אלי אסף, שהיה קשור מאד לאביו ורצה להיות טייס כמוהו, וביקש שאלמד אותו לטוס. נטלתי על עצמי את המשימה הזאת , רכשתי דלק ששימש אותנו לשיעורים על מטוס קטן שנמצא ברשותי, והוא הפך להיות הטוב בתלמידי. טיסת הסולו שלו הייתה מרהיבה.הוא היה מאושר. מותו היה עבורי אבידה נוראית אבל אני בקשר עם המשפחה כל הזמן. הם חילק מחיינו. ואני מחוייב למשפחה זו עד סוף ימי" הוא אומר ומרגש בדרכו המיוחדת כל כך. איש גדול.

בערב שבים למלון , שבו התגוררנו, ובדרך, באוטובוס הוא מציג לכולנו צילומים מהחלל, שהוא חלק מעולמו, כי הוא הולך עימו לכל מקום זה שנים ארוכות, מאז היה ילד חובב מדע וחובב כדור בסיס בו זמנית. התמונות מרהיבות .

כשירון דקל שאל אותו על הבמה בכינוס של "לימוד" מה היה הכי חסר לו בחלל הוא ענה בחיוך גדול ,לאחר שחשב ארוכות, "... הדבר השני שחסר לי היה פיצה. על הדבר הראשון כמובן שלא ארחיב".

הוא היה בישראל, והוא מתכוון להיות בה פעמים רבות, תוך שהוא מגלה המון אהבת ישראל בקולו.

ומה דעתך על טכנולוגית החלל הרוסית ? והוא עונה : "הם למדו מאיתנו הרבה מאד אבל גם אנחנו למדנו הרבה מאד מן היכולת הטכנולוגית שלהם בעיקר בתחום העיצוב של תאי החלל" ומציג לנו סרט מהטלויזיה הרוסית שבו הוא נראה מתאמן עם טייסי החלל הרוסיים (קוסמנאוטים) ובהם אב ובנו שעימם התאמן והיו הצוות שלו בתחנת החלל המשותפת "אטלנטיס" ו"סויוז". נשמע כמו לקוח מסרט הוליבודי הזוי אבל אין כמו חלום שהתגשם.

הוא מקווה שיוכל לטוס שוב. אבל בינתיים הוא נהנה מן העובדה שהוא האסטרונאוט היהודי-אמריקני הראשון שטס ושב מהחלל.

(2) מתיו ברונפמן

משפחתו של מתיו ברונפמן הגיעה לצפון אמריקה ממולדבה שהינה חלק מחבר המדינות העצמאיות. המשפחה חדרה לתוך עולם העסקים הצפון – אמריקני ורבו מעשיה עד למאד ככל שהדבר קשור לעסקים אך גם לקשר שלה עם יהודי בריה"מ לשעבר.

מאחר ואני מכיר , במשך שנים רבות, את חייה של הקהילה היהודית בברית המועצות לשעבר, כמי שסיקר את מאבק מאז שנות השמונים המוקדמות ולאחר מכן סיקר את מסע העלייה האדיר החל משנות התשעים המוקדמות ואף הרצה בקהילות יהודיות רבות ברחבי חמ"ע לאחר שנת 1991 , אני יכול לגלות סוד קטן גדול : אילולא משפחת ברונפמן ושיתוף הפעולה שלה עם יהודיה ביחד עם גורמים נוספים ספק עם ליהודים "הסירובניקים", לוחמי העלייה הגדולה, היה מה לאכול לאחר שגורשו על ידי הק.ג.ב ממקומות העבודה ונותקו ממקורות התעסוקה. היא הייתה חלק מן המבצע הגדול לשמור על היהודים בברית המועצות ולסייע להם לחיות. אמרת ערבות הדדית – אמרת משפחת ברונפמן.

ומתיו ברונפמן הכניס את היד לכיסו והחל לסייע ל"ללימוד FSU" מן היום הראשון. הוא הגיע לכל פינה ופינה של הפרויקט. כשאתה מדבר עימו על "לימוד" אתה מוצא אותו מתלהב מאד. הוא מתרגש לקראת הכינוס הקרוב באודסה ומסביר שלימוד FSU

עיל כבר בשש מדינות (בהן ישראל, שבה התכנס לימוד נובל לפני כמה שבועות ) והוא מתכוון להגיע גם למולדבה, שם נולד סבו של מתיו. "כל אחד יכול לחוות בלימוד FSU

את היהדות שמקובלת עליו וזה מה שכל כך יפה בלימוד" הוא מסביר.

סביר להניח שלא היה עושה כן אילולא ההתלהבות האדירה של חיים צ'סלר וסנדי כהאן –המייסדים שהם בעלי קשרים מיוחדים מאד עם רבה של הקהילה היהודית בהמפטונס, דמות צבעונית מאד, הרב מרק שניירר, שפעלם, יכולותיהם וקשריהם הפכו את לימוד FSU

למושא קנאתם של רבים בעולם היהודי.

(3 ) ש"י עגנון

שמואל יוסף ברבי מרדכי צ'אצקאס (עגנון) איננו מוכר ליהודים דוברי הרוסית כיון שהוא לא תורגם רבות לשפה זאת.

אחת המשתתפות , הגברת בלכמן החביבה עלי כל כך, מספרת לי שקראה אותו אבל לא הצליחה להבינו.

להרצאה אודותיו, אחת משישים באותו יום ובאתרים רבים מסביב לבית הכנסת של מערב המפטון, הגיעו למעלה מחמישה עשר משתתפים.

הרציתי על "הימים הנוראיים" ו"הימים הטובים" בכתביו. הכל מגיע מן המעיינות העמוקים שעגנון התחבר אליהם בעודו ילד קטן על נהר הסטריפה שזרם בסמוך לעיירה שלו בוטשטש. הן הסיפורים החסידיים והן האחרים אבל את הסיפורים הללו קיבץ בשנות הרעה , 1929 , בארץ ישראל. הם יצאו לאור כספר שנושא את השם הזה שכמה מסיפוריו חדרו גם לכתביו המאוחרים אבל בלבוש אחר, ספרותי, ובהם "אורח נטה ללון" למשל.

הימים הנוראיים, אותם ימים שבין ראש השנה ליום הכיפורים וראשיתם בא' אלול מדי שנה בשנה, מהווים ימי הדין אצל כל יהודי. ימי חשבון הנפש. יהודי ארה"ב ערכו בשנים האחרונות את חשבון הנפש שלהם והם החליטו, בין היתר, להתחבר ליהודים דוברי הרוסית כדי שיוכלו להפוך חלק מן הזרם המרכזי של העם היהודי בארה"ב שהרי לנוכח הירידה במספר יהודי ארה"ב (הטמיעה גדולה) היהודים דוברי הרוסית הם הכוח העולה. כל יהודי חמישי בניו יורק, אומר אחד המשתתפים, הוא יהודי דובר רוסית. מפתיע.

אחת המשתתפות שואלת מדוע עגנון זכה בפרס נובל ועניתי כי הוא הצליח להציג בצורה אסתטית, יהודית כל כך, את השקיעה של העיירה היהודית במזרח אירופה מחד גיסא ואת "ראשית צמיחת גאולתנו" מאידך גיסא.

יש הסבורים כי הוא זה שעומד מאחורי כתיבת "התפילה לשלום המדינה" שנאמרת על ידי כמה וכמה קהילות בגולה (אך לא בכולן) אבל ד"ר יואל רפל, שהופיע בכינוס בבית הכנסת בשבת, וחיבר ספר בן 400 ע"ע על תפילה זו שיצא לאור בקרוב, מבהיר כי המחבר איננו עגנון אלא הרב יצחק הלוי הרצוג, הרב האשכנזי של ארץ ישראל, שעשה זאת בהינף קולמוס בלילה אחד.

יש האומרים כי שמואל יוסף עגנון היה המגיה של התפילה שחלו בה שינויים זעירים בהשוואה לכתב היד המקורי.

המשתתפים בהרצאתו, בהם יהודים – אמריקנים יהודים רוסיים וישראלים,



(4) ליסה ויבגני

המהנדס יבני קלוג מדנייפרופטרובסק וחברתו לחיים ליסה , צעירים בשנות העשרים לחייהם, הם דוגמא ליהודים דוברי רוסית שהיגרו לארה"ב בגיל צעיר ועושים את הצעדים הראשוניים שלהם בחיים.

ליסה , בוגרת תואר ראשון בספרות רוסית וכלכלה בארה"ב , ויבגני ,מהנדס שקיבל את התואר שלו כאן בארה"ב, מדברים בינהם ברוסית אבל בעצם הם שונים במעט.

ליסה היגרה לכאן עם משפחתה בגיל צעיר מאד וקשה להבחין שהיא בעצם דוברת רוסית. היא קוראת ספרות אמריקנית ואוהבת מאד את דוסטוייבסקי אף שהיא מתקשה להבין את הניואנסים בספרותו, אותה היא קוראת בשפת אימה. קל לה יותר להתחבר לג'ונתן ספוייר וניקול קראוס –הסופרים היהודים-אמריקנים שנחשבים להצלחה מסחררת בקהילה הספרותית האמריקנית. יבגני היגר לכאן מבוגר יותר והוא מחובר לחברה האמריקנית אבל ניתן להבחין שיוג'ין (הוא יבגני) עדיין נאבק להתקבל במרכז החברה האמריקנית בכלל והיהודית-אמריקנית בפרט. הוא רוצה מאד להצליח, וכן ליסה, והם יצליחו מאד. דרכם מאפיינת את הדרך שעושים היהודים דוברי הרוסית בארה"ב. הם דוגמא חיה לאימרה שהיהודים דוברי הרוסית הם הכוח העולה ביהדות ארה"ב.

ליסה מתאמת אדמינסטרטיבית ב"לימוד" ומקווה מאד שתוכל להפוך למומחית בתחום זה בעתיד. היא , ובחיר ליבה - יבגני, מתכוונים להנשא בקרוב. בינתיים הם מתגוררים בברוקלין ניו יורק ומקווים שיוכלו להפוך חלק ממרכז החברה היהודית אמריקנית.

"אתה מכיר את התכנית "לבנות ולהבנות" ? " היא שואלת אותי ומספרת לי על ביקוריה , באמצעות תכנית מרתקת זו, בארץ ישראל. "אילולא תכנית זו לא הייתי מחוברת היום לעולם היהודי" היא מבהירה ומספרת לי על ימיה בארץ ישראל, ביקוריה כאן, ואהבתה הגדולה לאחיה דוברי הרוסית.

כשרומן פולונסקי, יועצו של היו"ר נתן שרנסקי, מקריא בפני באי הכינוס את הנאום של נתן שרנסקי, הוא מבהיר כי בעת ש"היינו שם ידענו שיש לנו חברי מחוץ לברית המועצות שעוזרים לנו והיום אנו יודעים שאנחנו עם אחד", הוא אומר. כך, אגב, מרגישה ליסה.

יבגני, בעלה לעתיד, עובד בארגון של צעירים יהודיים (בהם גם יהודים דוברי רוסית אל לא רק ) בברוקלין שבניו יורק. הוריו מתגוררים לא הרחק ממנו.

הוא חולם , ביחד עם ליסה, על הקמת משפחה אבל בינתיים הם עושים הכל כדי להצליח. טקס החתונה יתקיים, עם חופה יפיפיה, בלב מנהטן, ואליה יוזמנו חברים יהודים דוברי רוסית, בני משפחה יהודים דוברי רוסית, ותפילתי להצלחתם.

(5) ליאוניד פטשקה

כשהאמן היהודי-אמריקני, הזמר בלי ג'ואל, הגיע בסוף שנות השבעים לברית המועצות, הוא ראה את ילד הפלא יליד בקו אזרביג'אן ליאוניד פטשקה. בסיום הביקור הוא הציע לליאוניד להופיע בארה"ב.

הממשל הסובייטי התיר לליאוניד לצאת לסיור הופעות במסגרת מה שהיה קרוי אז "חילופי תרבות". ההופעות היו הצלחה מסחררת ועברה לליאוניד מחשבה "לערוק למערב". בילי ג'ואל אמר לו שאם יעשה כן הוא יזכה למעמד כמו של מיכאיל ברשניקוב.הוא לא עשה כן כי הוריו היו מאחור.

החל מראשית שנות השמונים הוא כאן באשדוד ובעולם.

באשדוד הוא מארגן פסטיבל ג'אז מדהים , מדי שנה בשנה, ביוזמה שלו. הוא מביא לישראל את טובי הנגנים בעולם הג'אז.

הג'אז, הפלא ופלא, הוא בון טון בברית המועצות עשרות בשנים.

כשהגעתי בפעם הראשונה לברית המועצות לשעבר הופתעתי לגלות תזמורת "דיקסי לנד" נפלאה בלנינגרד (סנט פטרבורג). ישבתי עם חיים צ'סלר, שהיה אז שליח מרכזי של הסוכנות היהודית בברית המועצות לשעבר ועם רעייתו זיוה, ועינינו יצאו מחוריהן. הרמה הזאת הפילה אותנו על הארץ.

אני, שמורגל בג'אז אמריקני שמנגנים ב BLUE NOTE,NEW YORK

לא שיערתי שמוסיקאים רוסיים ינגנו ג'אז מדהים. זה לא פטרוני כיון שאני מעריך את הנגינה הזאת מאז שמעתי לראשונה, בשנות השבעים, את רומן קונצמן המדהים (נפטר בינתיים בנסיבות מצערות מאד) .

ליאוניד פטשקה הוא יהודי-רוסי ,עוף מדהים בקשת הרחבה של נגני הג'אז בעולם, שמוכר בכל פינה ברחבי הגלובוס. הוא מנגן באורח וירטואוזי על פסנתר וכן, כמו הצ'לן רוסטרופוביץ הזכור לטוב, הוא מבקו שבאזרביג'אן, ובמקום לערוק למערב כמו שעשה הצ'לן הוא "ערק" (עלה) לארץ ישראל.

מפגשיו עם היהודים דוברי הרוסית מעלים אצלו הרהורים שונים אבל עליהם הוא לא ירצה להרחיב ואני, בהערצתי אליו, לא ארחיב גם כן, אלא רק אומר שאנו במדינת ישראל לא יודעים לפרגן ליהודי-רוסי מדהים שכל מדינה הייתה נושאת אותו על כפיים. נאמנותו לעם היהודי ("סבא שלי היה הרב האשכנזי של בקו שבלעדי החתימה שלו לא היו מספקים מצות ליהודי אזרביג'אן" הוא אומר לי ).

הוא מגיע לכינוסי "לימוד" וההערכה אליו היא בלתי נגמרת. אקרא לזה אולי גאווה בלתי מוסתרת שגם אנחנו יהודים דוברי רוסית יכולים להגיע ללב החברה האמריקנית, לג'אז העמוק ביותר.

(5 ) הקונסול הכללי בניו יורק שלומי קופמן

יהודים דוברי רוסית הם הכוח העולה בארה"ב אבל הם גם הכוח העולה במדינת ישראל. די אם תתבוננו בקשת התפקידים שיהודים דוברי רוסית אוחזים בישראל ותגלו שאמירתי זו איננה רחוקה מן האמת.

כששלומי נפגש עימך קשה לך להאמין כי הבחור הישראלי הזה הוא דובר רוסית שוטפת. הוא עלה לארץ ישראל, עם משפחתו, בגיל צעיר מאד מטיביליסי שבגרוזיה.

הרוסית שלו שבורה מעט אבל אתה רואה שהוא יותר יהודי-ישראלי מאשר יהודי דובר רוסית.

ובכל זאת המפגש הזה עם יהודים דוברי רוסית מעורר אצלו התרגשות רבה כי זו הזדמנות טובה עבורו ועבור רעייתו (שמצויה בימי הריונה האחרונים) להציג בפני הבאים את האבא הציוני של שלומי שכתב מאות מכתבים שתכליתם להביא את בנו "לעתיד טוב יותר".

כל אבא בעולם רוצה שיהיה לבנו עתיד טוב יותר. בכך אין כל ספק.

יש אבות שחשבו שהעתיד הטוב יותר הוא בארה"ב ואלה שחשבו שהעתיד הטוב יותר הוא בארץ ישראל.

בכל מקרה שני העולמות, אלה של ישראל ואלה של ארה"ב, נפגשים בבית הכנסת של קהילת המפטונס, שהרי "ביתי בית תפילה יקרא לכל העמים" (ישעיהו).

(6) חיים צ'סלר

לפני שנים רבות, בשנות השמונים המוקדמות, התוודעתי לחיים צ'סלר, פעיל צעיר באגודת הסטודנטים של אוניברסיטת בר אילן. הוא היה סגן היו"ר . היו"ר היה בן אלקנה.

ידעתי שהוא בנו של הרב הגאון צ'סלר, שנחשב לגדול הרבנים המתמחים בניקור, אבל כשהגעתי לעולם העלייה של יהודי ברית המועצות והתחלתי לאמץ שני פעילי עלייה בברית המועצה, הבנתי שאין לאיש הזה בלמים כשהדבר קשור לעמידה במשימה.

כשבאתי בפעם הראשונה לליגה של שלושים וחמש הנשים שפעלה למען יהודי ברית המועצות ( בלונדון) היה שמו נישא בפי כל. הם ידעו שאם הם יעשו "את המוות" למשלחת של הסובייטים בלונדון בהרמת שלטים ובהפגנות הוא יעשה גם כן בישראל אבל הן לא שיערו שהוא יפליג עם ספינת מחאה... מול שגרירות ארה"ב בתל אביב כדי לשכנע את ארה"ב לפעול למען "אחי ורעי". קצת על פעלו אפשר לקרוא במאמרו החשוב של

פרופסור בנימין פינקוס

http://lib.cet.ac.il/pages/item.asp?item=16543

משה נתיב המנוח, מי שהיה מנכ"ל הסוכנות בגל העליה הענקי מברית המועצות, סיפר לי כי הוא לא היסס לשלוח את חיים צ'סלר להיות ראש המשלחת הראשון בברית המועצות. למעלה ממליון איש היגרו לארץ ישראל בימים שחיים צ'סלר היה שם. ביתו היה מקום מפגש לכל מי שהיה , נגע, עשה למען העליה. אשתו, זיוה, גידלה את שתי הבנות והבן הקטן, בעת שהאב הסתובב מולדיבוסטוק וחברובסק במזרח ברית המועצות ועד מערבה של ברית המועצות במטרה לחלץ יהודים.

אין הוא קל לעיכול האיש הזה. אבל מי שנכנס לתוך העיניים שלו מבין כי הוא נלהב מכל עשייה ויודע לעשותה. לעיתים זה נשמע בלתי נתפס אבל גם ירון דקל, איש "הכל דיבורים", אומר שלא הצליח להבין מה זה "לימוד" עד שראה את "לימוד" FSU

בבירוביג'אן שבמזרח ברית המועצות על הגבול עם סין.

את העשייה בלימוד FSU הוא עושה בגיל 61 לאחר שהיה כבר גזבר הסוכנות היהודית וראש המשלחת הסוכנות בצפון אמריקה. הוא מכיר היטב את היהדות האמריקנית ואת היהודית הרוסית. ואין אין סיעתא דשמייא שהוא מחולל לימוד FSU

בהמפטונס ניו יורק ביחד עם סנדי כהאן אז אינני יודע מה היא סיעתא דשמייא. ואם אינך מאמין באלוהים אזי גם צמד המילים "סגירת מעגל" משחקים כאן תפקיד מרכזי שאליו יש לצרף את המילה "נס לימוד FSU"

לשנה הבאה בלימוד FSU באודסה , אוקראינה.

מכתבים מ"לימוד" המפטונס

נתן רועי

13.08.2010

מערב המפטון, לונג איילנד, נחשבת, מזה עשרים שנה , למרכז של העילית היהודית של ניו יורק רבתי.

יהודי ניו יורק ,עשירי היהודים, הגיעו להתגורר כאן עם הקמתו של בית הכנסת בהנהגתו של הרב מרק שניירר, שהפך את בית הכנסת לאבן שואבת לאישי צבור מישראל, אישי תרבות מהעולם היהודי, והכל בשל התוכנית המרתקת שהוא מקיים בבית הכנסת והאווירה הנדירה בו. התכנית כוללת הרצאות רבות, הופעות של אמנים, הופעה של חזן נפלא נתנאל הרשטיק (בנו של החזן הנפלא נפתלי הרשטיק) ומקהלה שמורכבת ממוסיקאים יהודיים ממזרח אירופה שמלווים את התפילה. כאן יושבים, באווירה המיוחדת הזאת, עם ארון קודש שמכסה ספרי תורה במסך מדהים בעיצובו, טובי העיר במחלצות השבת , וגם במכנסים קצרים ,טי שרט כפכפים וטלית מצויצת, ונהנים מקדושתה של שבת קודש.

מערב המפטון לא הייתה , לפני כן, יותר מעיירת קיט.

לפני למעלה ממאה שנים היתה לונג איילנד עיר הקיט של יהודי ניו יורק רבתי. לכאן הגיע המלחין היהודי אירווינג ברלין, כשרצה לנוח, ולכאן הגיעו האחים זינגר, יצחק בשביס זינגר -זוכה פרס נובל לספרות (משפחת מושקט) ואחיו י.י. זינגר ( יושה עגל, בית קרנובסקי), כשהיגרו לארה"ב מבילגוריי שבפולין.

היום, מערב המפטון, שבה הותקן עירוב לשבת, היא מרכז יהודי ער מאד בימי השבוע, בשבת ובחגים. "כאן אפשר לחוש יהודי" אומר סטוארט כהאן שבא לכאן מניו יורק לפני שבת.

לפני שנה התקיים כינוס היסוד של לימוד בהמפטון שהוקדש למאה וחמישים שנה להולדתו של הסופר היהודי-רוסי שלום עליכם, יליד פריסלב אוקראינה שהתגורר מרבית חייו בקייב (יהופץ) אוקראינה. לכינוס הגיעו טובי העיר של ארה"ב היהודית ובהם חבר הקונגרס היהודי, ג'רי נדלר ממנהטן ניו יורק, שמדבר אידיש, בתו של שלום עליכם בל קאופמן בת התשעים ושמונה, השרה סופה לנדבר, הקונסול אסף שריב, וחברי הכנסת יוצאי חמ"ע זאב אלקין פאינה קירשנבאום וליאון לטינצקי.

ההצלחה פתחה את התיאבון.

ביום ראשון, ה- 13 באוגוסט 2010 , שוב נסגר המעגל בצורה ניסית משהו : "לימוד FSU" המפטון, מקיים פסטיבל לימוד ליהודים מחמ"ע ביחד עם בית הכנסת שנחשב בין היוקרתיים ביותר בארה"ב . זו השנה השנייה ברציפות כינוס "לימוד"יכלול מרצים בתחומי היהדות והתרבות העולמית.למעלה מתשע מאות משתתפים מגיעים לכינוס ומרביתם מהגרים מחמ"ע, יוצאי ברית המועצות לשעבר, שהרעב שלהם לתרבות אינו מניח להם. הם מוכנים להטלטל מצד אחד של הגלובוס לצידו השני כדי להקשיב להרצאות במשך יום שלם. הם עשו זאת בכינוס "נובל" האחרון בירושלים והם עושים זאת כאן במערב המפטון.

חיים צ'סלר, המייסד של לימוד אומר כי הנס של "לימוד" המפטונס מורכב מכמה אלמנטים מרכזיים : האחד - ההתקבלות של לימוד בלב ליבה של העילית היהודית בארה"ב בשל האיכות שהתוכנית מציעה, הרצון העצום של המהגרים היהודיים להגיע ולשמוע, והאינטרס היהודי-אמריקני לחבק את המהגרים היהודים מחמ"ע שהפכו לכוח מוביל ברחבי ארה"ב בכלל ובעולם היהודי בארה"ב בפרט. "פעם דיברו על זכוכית שמפרידה בין יהודי ארה"ב ליהודי ישראל והעולם. דיברו על הנשיקה שמעבר לזכוכית. לימוד ניפצה את האגדה הזאת באיכות האדירה שכוללת בתוכה הן מרצים מן השורה הראשונה, מתנדבים מדהימים, ושיתוף פעולה שבין בית הכנסת של המפטון לארגון לימוד" הוא אומר.

הרב מרק שניירר הקים בית כנסת יוצא דופן ביופיו, באיכות התוכנית שלו, והוא מקיים כאן , מדי שבת בשבתו, תכניות תרבותיות מגוונות מאד. בבית הכנסת אפשר להקשיב לחזן נתנאל הרשטיק, בנו של החזן נפתלי הרשטיק, ומקהלה שמורכבת רובה ככולה, ממוסיקאים יהודים מחמ"ע, שמלווים את התפילה האורתודוכסית שלא תשמעו כמוה באף בית כנסת בארה"ב. זו איננה אווירה ישראלית אבל זוהי תפילה, אורח תפילה, שלא תראו בשום קהילה יהודית בעולם והאווירה פתוחה, עם מחיצה בין נשים וגברים, אבל כשכל אחד רואה את כל אחד מבני המשפחה והכל באווירה אינטימית למרות המספר הרב של המשתתפים.



(2) ציקי ולדן

ד"ר צביה (ציקי) ולדן, בתו של הנשיא שמעון פרס, הגיעה ל"לימוד" בהמפטון, כדי לשאת הרצאה בליל שבת. היא משתתפת קבועה ב"לימוד" כמרצה.

את ההרצאה שנשאה לאחר תפילת ליל השבת היא הקדישה לשורשים היהודיים של משפחתה. היא סיפרה לקהל שהתכנס לאחר התפילה לארוחת הערב על הסבא והסבתא שלה, הוריו של אביה שמעון פרס.

היא הייתה מגיעה אליהן כילדה כדי להתארח. מדי שבוע הייתה מגיעה ורואה ספר שעומד באותו עמוד ממש, עמוד 18 , והיא החליטה לשאול, כילדה: מדוע כל העת הספר נמצא על אותו עמוד ?

הסבתא אמרה לה : תשאלי את סבא

והסבא ענה : תשאלי את סבתא

ולבסוף נטלו את הקטנה כדי שתראה את הסוד הגדול. מתחת למיטה שעליה ישנו הסבא והסבתא היו ספרים ברוסית ועיתונים בידיש.

והסבתא אמרה : אי אפשר בלי ספרות רוסית, עיתון בידיש, אבל אנחנו מחזיקים בספר בעברית כדי שנוכל ללמד אתכם, הנכדים, את השפה העברית...

אלה השורשים שלה, של בני המשפחה , וכן של רבים מן היהודים שנולדו בארץ ישראל להורים שהגיעו ממזרח אירופה. היהודים ממזרח אירופה נותרו מחוברים בטבורם לתרבות המזרח אירופית שהרי ישראל היא מולדת אבל התרבות, הספרות והשירה , הם המולדת , שמנקרת ומרעיבה את המהגר שעלה לישראל ולא התגרש מן התרבות העשירה. כך בישראל, כך בארה"ב וכך ברחבי העולם. יהודים ממזרח אירופה לא מוכנים לוותר על השפה , התרבות, וזה מה שמחבר אותם ללימוד.

ההרצאה שלה נישאה בפני באי בית הכנסת היוקרתי ולוותה בשירה של חברי המקהלה ששרו שירים ברוסית ובעברית שריגשה את הקהל עד דמעות. לשולחן הסבו, בין היתר, יהודים מחמ"ע, יהודים מארה"ב שבני משפחתם היגרו לארה"ב ממזרח אירופה, והזילו דמעה.

קשה להסביר עד כמה הרעב גדול לתרבות שממנה הגיעו ההורים עד שמגיעים ללימוד FSU. "זו הצלחה מהממת, לימוד FSU, וזו הפעם השנייה ברציפות בהמפטון שאני רואה את הרעב הזה לחמרים אינטלקטואליים" אומר צ'סלר.



(3) הרב פרופסור דניאל הרשקוביץ

שר המדע והטכנולוגיה הרב פרופסור דניאל הרשקוביץ הגיע לבית הכנסת סמוך לכניסת שבת. הוא השתתף בתפילה והסב לשולחן מוקף אנשי בטחון. הוא הגיע לכאן מפגישה עם ראשי נאס"א בארה"ב "שהביעו משאלה שישראל תמכור להם שלושה פרוייקטים לפרוייקט החלל" סיפר השר.

ערב שבת , כשאווירה דשבתא היתה באוויר, הסבו לשולחן טובי העיר היהודית ביחד עם יהודים מארץ ישראל בלב ליבה של אמריקה היהודית והכל על שולחן אחד.

התפילה המקדימה הייתה ארוכה , כמקובל בבית הכנסת נוסח ספרד, ושירה של גברים ובהם לחנים של הקרליבך , הרבי מקליב, ר' ישראל מרוז'ין, הקוז'ניצער, ועוד. וכן, לחנים רוסים לקראת לימוד שנפתח ביום ראשון, ואפילו מנשואי פיגרו של וולפגנג אמדיאוס מוצרט.

כשהרב פרופסור דניאל הרשקוביץ עלה לדבר, בסיומה של תפילת מוסף, הוא סיפר סיפור שמתקשר לפרשת השבוע , פרשת שופטים.

הוא סיפר סיפור על נער בן שבע עשרה וחצי שעמד בפתח מחנה הריכוז בוכנוולד כשהרב היהודי -אמריקני הגיע למחנה בבגדי צבא באפריל 1945 כדי להודיע ליהודים שנותרו בחיים כי הם חופשיים. הנער הזה ביקש רק דבר אחד : להניח תפילין לאחר שהשוטרים הנאצים נטלו ממנו את התפילין שלו. הוא לא ביקש אוכל -רק תפילין.



הרב היהודי-אמריקני אמר לילד, דמעות בעיניו : הנה , קח את התפילין שלי והם יהיו מעתה שלך.

"הנער הזה, היה אבי, אשר לפני שישים וחמש השתחרר ממחנה הריכוז בוכנוולד" אמר הרב לבית הכנסת המלא מפה לפה ביהודים אמריקנים, יהודים מחמ"ע , יהודים מישראל.

הנער הזה מבוכנוולד נישא לניצולת אושוויץ ודניאל נולד בישראל ו- 21 שנים לאחר מכן הניח את התפילין מבוכנוולד בבר המצווה שלו.

האווירה מסביב הייתה מחשמלת , כשהשר סיפר לאורחים על הזיכרון הזה, ורבים מחו דמעה.

ואז הגיע הבן של הניצול מבוכנוולד כשר בממשלת ישראל לאושוויץ במסגרת מצעד החיים בפולין והניח את התפילין שהותיר לו אביו ביום השנה ה- 65 שנה לשחרור מחנה ההשמדה בוכנוולד כשביקר באושוויץ בראש המשלחת הישראלית במסגרת "מצעד החיים".

הזהות היהודית מתחדדת בעיני רבים מן השומעים כשסיפור כזה ("אחד מאלפי סיפורים") מסופר בקרב יהודי הגולה.



(4) הרב מרק שניירר

הרב מרק שניירר נחשב בעיני קהילתו למנהיג. הם רואים בו מנהיג וכשהוא עולה לבמה ומתפלל עימם הוא נתפס בעיניהם לאחד מטובי העיר שלהם.

בלשכתו, הרחק מהקהל שלו, מוקף בשלטי הערכה וכבוד, הוא מבהיר שהחלטתו לשתף פעולה עם "לימוד FSU" היא החלטה אסטרטגית שתכליתה לחבק את היהודים שהיגרו לארה"ב , שהרי כל יהודי רביעי בניו יורק הינו יהודי שהיגר לארה"ב מחמ"ע.

"אנו מחבקים את יהודי חמ"ע שהגיעו לכאן כמהגרים על מנת שיצטרפו לזרם המרכזי בקרב יהודי ארה"ב" אומר הרב.

מסביב לבית הכנסת שלו הוקמו שלושה אהלים ענקיים ועשרות מרכזי הרצאה . האורח המרכזי בטקס הפתיחה הוא האסטרונאוט היהודי ד"ר גארט רייסמן ואז יחל פסטיבל לימוד בעשרות המוקדים שהוקמו . ההרצאות נישאות באנגלית וברוסית ועל הדלת מתדפקים מאות יהודים מחמ"ע שמחפשים אחר הזהות היהודית שלהם ברעב בלתי מוסבר.

איך אתה מסביר את התופעה הזאת? לפני שנה היו חמש מאות משתתפים והשנה כמעט אלף משתתפים ? איך אתה מסביר את התופעה , את הצמיחה הזאת במספר המשתתפים ? שאלנו את חיים צ'סלר

יש בקהילה היהודית-רוסית בארה"ב אנרגיה עצומה, שדומה לה נמצאת גם במדינות אחרות שאליהם הגיעו יהודים דוברי רוסית כמו ישראל גרמניה אוסטרליה וקנדה, וזהו הרצון הזועק לביטוי עצמי של האנרגיות החיוביות שקיימות בקהילות אלה.

תכנית "לימוד" מגשימה לאוכלוסיה זו את החלום להתבטא , להיות חלק ממהלך אינטלקטואלי, כשהכל עומד על ארבעה רגליים : התנדבות, חופש בחירה, פלורליזם, שיוויון בין מינים זרמים גילאים .

בנושאים רגישים כמו זהות יהודית או שאלת מיהו יהודי רק הקהילה הרוסית עצמה יכולה להיות כתובת לפתרון מבפנים לתופעה של משפחות מעורבות, כי הם לא מוכנים לקבל את הממסד (ממשלה ואחרים) אלא הקהילה עצמה.

על "לימוד" וגירוד קירות

נתן רועי

הנה הצעה נהדרת למי שהחליט לחדש את הצבע בבית לקראת חופשת הקיץ. קודם כל, צריך לגרד היטב את הקיר מהצבעים המזעזעים שהיו עליו , עד שהקיר מקבל צבע לבן, ואז יש לצבוע בצבע יסוד, ואחר כך לצבוע לפחות פעמיים בצבעים השמחים ביותר, האינטימיים ביותר, הנעימים ביותר, שחשבתם עליהם.

את ההצעה הזאת אני נותן בחפץ לב ובעיקר בגלל שהיא משרתת את הטעון שאני מתכוון להעלות במשפטים הקרובים שקשורים ל"לימוד" נובל שמגרד, בכל כינוס, את קירות התודעה וצובע על קיר התודעה הנקי מידע וידע מרתק.

העיתונאי היהודי – אמריקני הארי גולדן מספר באחד מקטעי ההומור – המריר שלו ( "אמריקה שלי") כי היו ימים שהיה מתהלך לו בסמוך לבית שבו התגורר אירווין ברלין באחד מהרובעים העניים של מזרח ניו יורק. כאן בין הבתים האלה, סמוך לבית הקפה שבו ניגן אירווין ברלין עם הלהקה הקטנה שלו, צמחו השירים היפים ביותר של אמריקה הלבנה והשחורה.

כן, היהודי הזה, ארווין (ישראל) ברלין, כתב את השיר המושמע ביותר באמריקה : חג מולד לבן (WHITE CHRISTMAS). השיר הנפלא הזה, שמושר במקור על ידי בינג קרוסבי, נכתב על ידי היהודי שלנו, ארווין, שנולד עם שבעת אחיו ברוסיה הלבנה ובארה"ב, והוא מאושיות החברה האמריקנית שלא לדבר על המוסיקה שלה.

ממש כמו ג'ורג' ואיירה גרשווין, שני בני מהגרים מרוסיה הצארית, שכתבו את האופרה "פורגי ובס" שרוב העולם-אני מניח-סבורים שנכתבה על ידי זוג אפרו-אמריקנים. האמת היא : היצירה נכתבה על ידי זוג "שוורצעאס" ממוצא יהודי.

אני בטוח , מה זה בטוח ? משוכנע, שאין אחד מבניכם שחשב שהאחים מרקס המצחיקים עד דמעות, הם בני מהגרים מן המזרח, כן-ממזרח אירופה. אני יודע שהם מגרמניה אבל כשאני מחפש את העיר אני מגיע למזרח גרמניה קרוב יותר לגבול עם פולין של היום ולא הרחק מנהר האודר.

אתם בוודאי משוכנעים גם ש"השוורצעא" מ"זמר הג'אז" הוא אפרו – אמריקני. אז לא , בוודאי שלא, המדובר ב"יהודון", שצבע פניו בשחור, וההיסטוריה שלו היא ... מזרח אירופית. הוא נולד כאסא יואלסון בעיירה סרעדניק שבפלך קובנה,תחום המושב היהודי של האמפריה הצארית, שהינה היום בליטא. הוא ילדם הרביעי של משה ראובן ונעמי יואלסון. אחיו הנוספים ממזרח אירופה היו רוזה אטא והארי. אחות נוספת נפטרה. משה היגר לארה"ב בשנת 1891 , הצליח לקבל עבודה כחזן ורב בוושינגטון די.סי. ואז, הצטרפה המשפחה ביחד עם "התכשיט" הקטן, אסא, אל ג'ולסון, שכיכב בסרט המדבר הראשון ונחשב גדול הבדרנים של ארה"ב.

התחלנו עם גירוד קירות ולי נראה שאם אני אמשיך לא נצליח לסיים את המאמר הזה כי נגלה עוד ועוד צבעים מתחת לצבע הקיים. אבל זה טבעו של "פסטיבל נובל" בירושלים : שככל שתגרד ותגרד את הקירות כך תמצא יותר ויותר שורשים יהודים מזרח אירופאיים בקרב זוכי פרס הנובל מחד גיסא והאמנים ואנשי התרבות מאידך גיסא שמאכלסים את העולם הגדול. נגרד קירות ונמצא עוד ועוד יהודים ובני יהודים ממזרח אירופה שאם נמחק אותם מההיסטוריה של העולם ושל ארה"ב הם לא יראו כפי שהם נראים היום.

אבל גירוד הקירות כבר מסתיים והנה התוצאה הסופית . אם רוצים לקבל את הצבע הנכון של ארה"ב , של העולם התרבותי, תמצאו תמיד את היהודי החבוי מתחת לצבעים, שכותב את השיר על "חג מולד לבן", לזכרו של יהודי אחד מנצרת או מבית לחם, ולי הרי מותר לכתוב על ה"צעצעקע" הזה- ישו, כי אחרי ככלות הכל הוא קרוב משפחה שלי, יהודי במקורו, ומי שכתב את השיר לכבודו, ארוין ברלין, גם הוא קרוב משפחה שלי, יהודי ממזרח אירופה. אני משוכנע שסבא וסבתא שלי ושלהם גאים בהם.

האמת של בגין

מנהל מורשת בגין בירושלים,הרצל מקוב,סיפר בכינוס "לימוד" על האמת שהייתה נר לרגליו של מנחם בגין,זוכה פרס נובל לשלום ביחד עם ג'ימי קרטר ואנואר א סאדאת.

בא אלי כתב א.פ עם מכתב ששיגר לו מנחם בגין שבו התנצל בפניו על כך שלא אמר לו אמת בעת ששאל אותו באם בכוונתו להגיע לביקור בארה"ב. היה זה בשל העובדה שלא יכול היה לומר לו שג'ימי קרטר אמור היה להודיע לנשיא מצרים אנואר א סאדאת על תחילת שיחות קמפ דייויד. "הוא לא רצה להדליף, לפגוע בנשיא מצרים, שעדיין לא קיבל את הידיעה ועל כן נאלץ למלמל דבר מה...אז הוא כתב מכתב התנצלות לכתב והכתב הגיע והציג בפני את הפתק הזה" סיפר מקוב.

מנהל לשכת בית הנשיא אפרת דובדבני, שהייתה האחראית על סיוריו של ראש הממשלה, יצחק רבין, שאף הוא זכה בפרס נובל ביחד עם שמעון פרס ויאסר ערפאת, סיפרה על יצחק רבין שאהב לסייע למקום שאליו הגיע כראש ממשלה ופחות התהדר בחיבוק תינוקות.

ואיתן הבר, שהיה ראש לשכתו של רבין, וחיים צ'סלר – ממייסדי "לימוד" סיפרו על ההתרגשות של רבין שהגיע לסן פטרבורג ורקד עם ילדות קטנות בבית ספר שבו למדה אמו, רוזה רבין.

אלה כמה סיפורי מאחורי הקלעים של זוכי פרס נובל לשלום שהוצגו ביום השני של "לימוד".

עברית שפה קשה

נינו של מחייה השפה העברית-אליעזר בן יהודה, גיל חובב, הגיע ל"לימוד נובל" כדי לספר מעט על העברית כשפה קשה לדובריה ולמחדשיה.

ד"ר צביה ולדן סיפרה על העברית של ברל כצנלסון ושל זאב ז'בוטינסקי. היא תארה את הבית ואת הספרייה של ברל כצנלסון,מי שייסד את הוצאת עם עובד ואינספור מוסדות תרבות בישראל, ואת לימודי העברית של זאב ז'בוטינסקי שלמד עברית אצל חונא רבניצקי, שותפו של ח.נ ביאליק.

הרצאתו של גיל חובב, שהוא עורך לשוני במקצועו וסופר גולל, בעברית מצוחצחת, את הסיפור של הבית שדיבר עברית בעוד הסב אליעזר בן יהודה כתב מכתבי אהבה באידיש למי שאמורה הייתה להיות אשתו, חמדה, אחותה הצעירה של רעייתו.

האולם במרכז מורשת בגין היה מלא מפה לפה ונכחו בו כאלף משתתפים ובני משפחותיהם וחיילי קורס "נתיב" של הסוכנות היהודית.

כתב וצילם: נתן רועי

פרס : העם היהודי סכנה לכל הבלתי מוסריים בעולם

נשיא המדינה שמעון פרס, זוכה פרס נובל לשלום (1994 ), אמר בהופעתו בכנס "לימוד נובל" בירושלים (21 ביולי 2010 ), כי "מי שעושה דלגיטמציה לישראל עושה לגיטמציה לטירור ולרצח".

להלן אמר נשיא המדינה בכינוס בקרית מוריה בירושלים, שאליו התכנסו ובאו מאות "לומדים" של "לימוד" דוברי רוסית :

*"שבדיה לא המורה של העם היהודי. לעולם לא הייתה לעם היהודי את הזכות להיות ניטרליים. תמיד היינו מיעוט כיון שהיינו סכנה לבלתי מוסריים. לכן, אני לא מבוהל מגל ההתקפות".

*"אין זה נכון שכל העולם נגדנו ושונא אותנו. בסין, מדינה שבה מליארד וחצי תושבים, משוכנעים שעם שאבותיו הם קרל מרקס, אלברט איינשטיין, הוא עם מדהים וחזק מאד".

*"30 מבין זוכי פרס נובל היהודיים הם יהודים יוצאי ברית המועצות ובהם סופרים, מדענים ומה שפחות ידוע כי 52 אחוז מבין 100 אחוז אלופי העולם בשחמט בעולם לדורותיהם הם יהודים".

*"הסיבה שאנו כה בולטים היא כי איננו מסוגלים להיות שבעי רצון. יהודי שהוא שבע רצון פוסק להיות יהודי. אנחנו עם מעיז , משלם מחיר כבד על כך, ואני גאים בכך..."

*"נפגשתי עם זוכה פרס נובל, אלכסנדר סולזניצין, בדאצ'ה שלו ליד מוסקבה. ואני יודע שאומרים שהיה אנטישמי. ואני אומר לכם כי לא התרשמתי שכזה היה . הוא אמר לי שמה שמחבר את העם היהודי לעם הרוסי הוא : האהבה לאינטליגנציה של שני העמים. האינטליגנציה עשתה לנו שמות אבל גם העלתה אותנו לרמות בלתי רגילות".

*"תוך 10 השנים הקרובות לא תכירו את העולם והסביבה בשל התפתחות המדע".

יו"ר הנהלת הסוכנות נתן שרנסקי אמר בדבריו, כי בעיניו "לימוד" הוא הצלחה גדולה כי רבים מהמשתתפים אומרים (מה שהוא וחבריו אמרו לאחר מלחמת ששת הימים באותן חבורות "לימוד" מחתרתיות ), כי אנו "מגלים עם, מגלים תרבות".

יולי אדלשטיין, הדרך להתמודד עם הגישות השליליות בעולם היא הדרך של "לימוד". "הגניוס היהודי נשכח והאזכור של תרומת היהודים לציביליזציה היא חשובה מאד. יש להמשיך ולהראות את התרומה של היהודים".

יו"ר האופוזיציה ציפי ליבני, שברכה את באי "לימוד", דיברה על התרומה של העלייה לישראל .

האירועים החלו בשעות הבוקר בקרית מוריה בשעת תרבות - מפגש כיתת אמן עם פסנתרן הג'אז ליאוניד פטשקה.

פסנתרן הג'אז המפורסם , ליאוניד פטשקה, ידיד "לימוד" קיים את כיתת האמן בפתח כינוס "לימוד נובל" בירושלים, שהתקיים החל משעות הבוקר בקרית מוריה, הקמפוס היהודי-ציוני הגדול בעולם.

פטשקה העלה בפני באי פסטיבל "לימוד נובל" בירושלים דרכים שונות להתבוננות על מוסיקה והדגים באמצעים פשוטים, על פסנתר מקומי, את "המרש התורכי" של וולפגנג אמדיאוס מוצרט בסגנונות שונים עם אילתורים ובהם סגנון ג'אז קלאסי, סגנון יפאני, סגנון בלקני.

כיתת האמן פתחה את יום "לימוד" הראשון מתוך שלושה ירושלים.

ביום הראשון התקיימו פעולות תרבותיות שיתקיימו בכל רחבי ירושלים ובעיקר בבית מורשת בגין וקריית מוריה.

לפסטיבל הגיעו מתנדבים מכל רחבי העולם היהודי דובר הרוסית ובהם מאשה אלטשולר (27)שעלתה לפני שמונה עשרה חודשים לישראל והתקבלה למסלול התואר השני במנהל עסקים באוניברסיטת תל אביב . היא באה לשמוע הרצאות בתחומים שונים של תרבות ויהדות.

הפסטיבל ימשיך ויתקיים ביום חמישי ושישי בירושלים.

















צילם וכתב : נתן רועי
בצילומים :
*משתתפת ב"לימוד", מאשה אלטשולר (27 ) , תלמידת תואר שני במנהל עסקים
באוניברסיטת תל אביב, ועולה חדשה , זה שנה וחצי.
*הפסנתרן ליאוניד פטשקה ומנכ"ל "לימוד" רומן קוגן
*חיים צ'סלר וסנדרה כהן המייסדים של לימוד FSU
*במסדרונות "לימוד"